גיל בר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בנתניה (כב' השופטת יעל קלוגמן) שעניינו תאונת דרכים שהתרחשה ביום 10.11.11 בישוב בית יצחק, ובה ניזוק רכושו של המבקש, שרכב על אופניו בכביש דו-סטרי, ע"י הרכב המעורב בתאונה הוא רכב המשיבה 2, אשר נסע בנתיב הנגדי לנתיב נסיעתו של המבקש, וביקש לפנות שמאלה בצומת.

בית המשפט קמא, לאחר שסקר בפסק דינו את טענות הצדדים ועדויותיהם, מצא לנכון לחלק בשווה בין הצדדים את האחריות לתאונה, זאת משמצא כי מחד גיסא, לא נתן רכב המשיבה זכות קדימה למבקש נוכח העובדה כי המשיבה לא הבחינה בו כלל, ומאידך גיסא, בשל העובדה כי המבקש הבחין ברכב המשיבה ממרחק של מספר עשרות מטרים כשהוא מאותת לפניה שמאלה, ואולם נמנע מלהאט את נסיעתו ואף לבלום, במיוחד שנסע במורד ובהיותו מודע למרחק הבלימה הגדול הנדרש לאופני הכביש עליהם רכב. בנסיבות אלה חייב את המשיבה לשלם למבקש מחצית מהנזק שחושב, היינו בסך כולל של 6,063 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 400 ₪.

בקשת המבקש נוגעת לנקודה אחת בלבד והיא חלוקת האחריות השוויונית שבינו לבין המשיבה. לטענתו, אין זה מתקבל על הדעת, כי הנהגת הפוגעת, לגביה נקבע כי עליה לתת זכות קדימה אשר פעלה ברשלנות ובחוסר תשומת לב ובניגוד לחוק, תחשב כבעלת אחריות זהה לו, עת רכב כחוק על אופניו ושלא היה עליו לתת זכות קדימה. יתרה מכך, אם אמנם נכונה גרסת המשיבה לפיה עצרה באופן מוחלט בצומת, הרי שבכך "אותתה" לו כי מאפשרת היא לו זכות קדימה ואף לפיכך נהג נכון משלא בלם את רכיבתו. בנסיבות אלה סבור המבקש כי יש לקבוע שיעור אחר לרשלנותו התורמת, שאינו עולה על 10%. המבקש מוסיף וטוען כי בפסיקתו של בית המשפט קמא חשף אותו לתביעה נגדית גדולה יותר מצד המשיבות, וזאת משום שעלולות הן לראות בפסה"ד "השתק פלוגתא" ולבסס עליו תביעה בגין נזקיהן.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפרוטוקול הדיון של בית המשפט קמא ובפסק דינו, לא מצאתי להיעתר לה. בית המשפט מצא לקבוע חלוקת אחריות שווה בין הצדדים, תוך שנתן הסברו לקביעה זו, ולא מצאתי כי המדובר ב"טעות ברורה וגלויה על פני הפסק". בית המשפט קמא סמך את מסקנת פסק דינו על ממצאי עובדה ומהימנות, תוך שימוש בשיקול הדעת המוקנה לו כערכאה הדיונית לעשות כן. כידוע, משמדובר בקביעות מסוג זה המבוססות בין היתר על התרשמות הערכאה הדיונית והאמון שמצא בראיות אלה ואחרות ובהפעלת שיקול דעתו, נמנעת ערכאת הערעור מהתערבות בממצאים אלה, אלא במקרה חריג, שאינו מתקיים בענייננו.

אכן, קיים חשש ל"השתק פלוגתא", במחלוקת זו, אם וככל שתועלה טענה כאמור, ואם תוגש כלל תביעה נגד המבקש, (רע"א 1958/06 שמעון סויסה נ' צמפיון מוטורס ישראל בע"מ (20.10.06)), ואולם, לא אוכל לראות בטענה זו עילה לקביעת חלוקת אחריות שונה והיה על המבקש לשקול תביעתו מראש, על המשמעות הנובעת מכך.

בנסיבות אלה ונוכח תכלית ההליך, לפיה ניתנת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהם נמצאה טעות בולטת על פניה או שהמדובר בשאלה עקרונית, הרי שאלה אינן מתקיימות בענייננו ועל כן לא ניתן להעתר למבוקש.

בנסיבות אלה נדחית הבקשה.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט אב תשע"ג, 05 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: